פסק-דין בתיק ב"ל 26556-12-10

1. זהו פס"ד  בשאלת תושבותו במועד יצירת אי הכושר שלו.
2. הרקע לתביעה:

א.         התובע, יליד 1967, סובל מאפילפסיה ומבעיות רפואיות נוספות, מוכר כיום כתושב.

ב.         התובע הגיש למוסד לביטוח לאומי  תביעה לנכות כללית.

ג.          וועדה רפואית קבעה לתובע נכות רפואית של 65% מאוקטובר 96 , כשהחל ממרץ
             2009  נקבעה כי            קיימת החמרה, ואחוזי נכותו  הועלו.

ד.         תביעתו של התובע לנכות כללית נדחתה מן הטעם שבמועד יצירת הנכות לא היה תושב.

3. המחלוקות בתיק הן:

א.          האם היה התובע תושב בעת תחילת אי הכושר באוקטובר 96. האם גר  במועד זה  בעזרייה או בראס אל עמוד.

ב.         כתוצאה מכך,  האם קמה זכות לקצבת נכות.

4. דיון:

א.         בתצהירו התצהיר התובע כי   מ-15/5/95 ועד נישואיו התגורר עם משפחתו  בשכונת ראס אל עמוד בבית גזאלי  בירושלים,  בשנת 2001 התחתן, ומ-2005  מתגורר בראס אל עמוד בירושלים בבית  שיאח. לתצהיר הומצאו חוזי שכירות של אביו לשנים  95-96, ולשנים 96-97.
בעדותו (עמ' 4 סיפא, נשאל והשיב:
"ש. עד שהתחתנת  ב-6/01 תמיד גרת עם אביך?
ת.כן"

ב.         אלא, שבמהלך החקירה הנגדית התברר כי אביו גם הגיש תביעה לבית הדין לקצבת זקנה (הוגש וסומן כ-נ/3) ותביעתו לתקופה הרלבנטית לתביעה זו, להכרה בתושבות האב - נדחתה.
 וכך נשאל התובע בחקירתו הנגדית  (עמ' 8 שורה 6):
"ש.שללו לאביך קצת זיקנה בשנת 1996 כי ביטוח לאומי מצאו שהוא לא תושב. בנ/3 אביך הראה חוזה מ10/94 ועד 10/95 בסלוואן, ואתה  הגשת לבית הדין מ5/95, על שם אביך... אתה יכול להסביר איך זה מסתדר והאם אחד החוזים הוא פיקטיבי?
והוא השיב (שם שורה 13)